פברואר 1948
אמא'לה שלי,
תקופה נהדרת היא: הנרקיסים אשר על השולחן שלי משכרים אותי בריחם- ומכתבך, אמא'לה, מונח לפני.
אין את צריכה להצטער אף לא להתיאש. דבר לא יקרה לנו, לא לסשה ולא לי. אין אנו נתונים בסכנה גדולה מיתר היהודים פה ואף לא פחות מאשר כל העם היהודי בעולם כולו. הפשיזם מאיים על כל העולם יותר מאשר לפני כן. הפשיזם רוצה בהשמדת העם היהודי. ופה אנו יכולים, לכל הפחות, להתגונן. אמא שלי, את צריכה להיות מאושרת שיש אנשים המוכנים להגן על מורשתם. הה, לו יכולנו לעשות דבר נגד היטלר ונגד כל חבר המרצחים שלו! אבל לא היתה לנו אפשרות לכך. היינו כצאן לטבח מובל, פה הננו כולנו בני-אדם חפשים. יש בידנו להגן על החופש שלנו אפילו בכוחנו, אם אמצעים אחרים אין.
אמא יקרה, חיבת את להיות גאה שאת אם יהודית, הראשונה במשפחתנו אשר הכבוד והאושר לה ששני בניה הנמצאים באצנו מסוגלים בתקופה כה מכרעת להשתתף בהגנה על תקותנו האחרונה, על ביתנו.
לא חשוב הדבר אם יש צעירים יהודים המסתתרים, ואם יש להם כל הדרוש להם, אם הם ישנים במיטות נוחות ואינם נתונים בסכנה. אין את צריכה לקנא בהם. אלה רפי-רוח הם. אין הם יודעים בשביל מה הם חיים. הם סבורים כי ראשיתה וסופה של כל פעולת אנוש היא בקיבה ורק כדי להשתיק את מצפונם הם מתווכחים בעניני פוליטיקה וקומוניזם. טוב להם בחומה של כורסה גדולה לפני תנור מחמם ואותה שעה הם בוכים על גורלנו המר בארץ ישראל!
לא, אמא, אני גא לחיות- ולחיות במיוחד פה. מאושר אני שיש בידי להשתתף באופן פעיל בבנין הארץ ובהגנתה. אחרי אלפיים שנה זאת הפעם הראשונה שהעם היהודי נלחם על נפשו. חלוץ אני ואני יודע בשל מה אני חי. חי אינם ורודים, אין לי מיטה טובה, אינני גר בדירה נוחה, אני עובד עבודת פרך- ובלילה אני יוצא בנשק ביד וברימונים בכיס כדי לשמור שמא לא יהרסו מה שעשינו ביום.
היי גאה, אמא, והיי שקטה. הרי מאושרת את! לא להרבה אמהות יש הכבוד לאמר:"בני ממלאים את תפקידם ונלחמים בשבילנו. הם באמת בני אדם, ואני הנני אמא שלהם!"
אמא'לה שלי, הכל ייגמר בכי טוב. את תתגברי על הכל. אין את צריכה לבכות עוד. אין אנו חיים בתקופה של דמעות כי אם בתקופה של מלחמה. אין את צריכה להצטער. חייבת את להיות בריאה. לטפל בעצמך, להיות עסוקה במשהו, להיות גיבורה- ואפילו אם משהו רע יגיע אליך... כן, אמא, זהו רצוני. אני לא אהיה שקט אם לא אדע שאת שקטה כמוני. צריכה את להיות משוכנעת בצדקת מטרתנו.
בעוד עשרה ימים אנו יורדים לנגב. "נירים"- זה שם הקיבוץ שלנו. אליו נצטרף. נעשה קיבוץ גדול וכשאת תגיעי ארצה תופתעי מכל מה שבנינו והקמנו בזמן כה קצר.
בנך אהובך.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.