... רבקה היכן את רבקהל'ה ? איפה תבונתך האוהבת, פקחותך העוזרת, פרי חיוניות וכוחות נפש שהתגברו על סבל, יתמות ויאוש. רבות הכזיבו אותך החיים, ומול כל האכזבות צחקת את ה'הן' שלך, מלוא הפה. דמעה שזלגה בסתר, היית מוחה בתנועה נמרצת והיית יוצאת במחול ומלהיבה את החבריא, מגרשת מתוכם, דיבוק של מצב רוח, רוקדת ומרקידה.
לפני מי ישפכו עתה החבריא את לבם, רבקה? אצל מי יבואו ליטול עצה, מי יכין מסיבות ותלבושות ומי יבדח את הקהל? מי יאמר בשיחה דברי טעם, מגומגמים מעט בעברית משובשת מעט, אך מתובלים בהומור טוב ומלאי פקחות נשית ותבונת-אם של נערה שטרם היתה לאשה.
רבקה, תחסרי מאד למשפחה הקטנה, אשר יצאה מעין-החורש לדנגור כדי לכבוש את הנגב.
אפרים גילאי (עין החורש)