קורות חיים
יעקב, בן מלכה ונחום, נולד ביום כ"ג בסיוון תרצ"ה (27.6.1935) בתל-אביב, כבן בכור להורים דתיים מעוטי אמצעים.
המשפחה בת חמש הנפשות הסתופפה בדירה צרה בדרום תל-אביב, אשר שמשה לאביו החייט גם כבית מלאכה. יעקב למד בבית-הספר העממי-דתי "תחכמוני" והיה תלמיד טוב וספורטאי מצוין. הוא היה נער יפה נפש וחביב על חבריו. כשהיה בכיתה ו' הצטרף לתנועת בני-עקיבא ונשאר חבר התנועה עד תום לימודיו התיכוניים. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר העממי, למד במדרשיית "נעם" בפרדס-חנה. יעקב גויס לצה"ל בתחילת דצמבר 1953. הוא הצטרף לגרעין נח"ל של תנועת בני-עקיבא ושירת בטירת צבי, עבר קורס מ"כים ובסוף תקופת שירותו הסדיר היה מ"מ בכפר דרום. בסוף מאי 1956 השתחרר יעקב מהשירות הסדיר בדרגת סמל וחזר למדרשיית "נעם" כמדריך חברתי למשך שנה. עם תום השנה עבר יעקב לירושלים ולמד באוניברסיטה העברית גיאוגרפיה וספרות עברית וסיים את הלימודים לתואר הראשון.
כדי לממן את לימודיו עבד במחלקה לתרבות תורנית שבמשרד החינוך והתרבות. בעבודה זו הגיע להישגים מעולים והצטיין ביכולתו ליצור קשרי עבודה ויחסי חברות טובים. הליכותיו הנעימות היו לשם דבר וכל מי שבא עמו במגע, עמד מיד על אישיותו החביבה. תוך שנים מספר הגיע לדרגת מפקח במשרד החינוך. בשנת 1961 נשא יעקב לאישה את חברתו יהודית וברבות הימים נולדו להם בן - מתניה, בת - נסיה, ותאומים - נחום ובן-ציון. במסגרת שירותו במילואים הוסיף יעקב והשלים בשנת 1959 קורס מש"קי זחל"ם. במחצית שנות השישים נשלח עם משפחתו, מטעם תנועת בני-עקיבא, לרכז את פעולות התנועה בהולנד והישגיו שם היו מרשימים. כשעשה בהולנד פרצה מלחמת ששת הימים ולדאבון לבו צווה להישאר בהולנד. שנתיים לאחר שחזר עם משפחתו ארצה נשלח שוב במסגרת התנועה לדרום-אפריקה. הוא הפסיק את שליחותו כשנפטר אביו, משום שחובתו כבן לאמו לא התירה לו להישאר במקום שליחותו. עם שוב המשפחה ארצה כבר לא נמצא לה מקום בדירת שני החדרים בירושלים. התאומים נולדו בדרום-אפריקה ויעקב טרח ושקד עד שהצליח להתקין את הדירה לצורכי המגורים של המשפחה שגדלה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא יעקב לשירות והוא מיהר להצטרף ליחידתו שנשלחה לקרב בסיני. בא' דסוכות, ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), נכנסה יחידתו לקרב נגד חיילי קומנדו מצרים בין בלוזה לקנטרה, ובקרב זה נפגע יעקב ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה, שלושה בנים ובת, אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד: "יעקב ז"ל אמנם לא היה איש מלחמה, אך מת במלחמה מות גבורים, בעת שהסתער בזחל"ם הסמג"ד קדימה. יחד עם הפלוגה שהייתה אתם, חסלו את כל חיילי הקומנדו המצרים, דבר שגרם במישרין לצמצום פעולות הקומנדו המצרי לאחר מכן. יעקב ז"ל היה יקר לכולנו, שקט וצנוע בהליכותיו, מסור וחרוץ בתפקידו, עוזר ומסייע לחבריו ועושה כל המוטל עליו ללא דופי ומבלי להשמיע כל תלונה. אדם מאמין, אשר גם בעתות המלחמה מצא עת להתפלל ולהתייחד עם הבורא ודקדק במצוות". משפחתו של יעקב, ידידיו וחבריו במשרד-החינוך הקימו קרן להענקת פרסים בלימודי היהדות להנצחת זכרו.