רס"ן עוזי דגני ז"ל

קורות חיים

עוזי, בן חיקה ואהרון, נולד ביום ד' באדר תש"ה (17.2.1945) בקיבוץ יד-מרדכי ולמד בבית-הספר היסודי ובבית הספר התיכון בקיבוצו. כשהיה בן שלוש שנים, נפל אביו בהגנה על הקיבוץ, במלחמת השחרור. מילדות נודע עוזי כילד עליז, מלא שמחת-חיים ושובב, וכשותף למעשי קונדס רבים. הוא היה חובב ספורט וחבר נבחרת הכדורסל של בני הקיבוץ. מטבעו ניחן בכושר מנהיגות טבעי והרבה לעסוק בפעולות הדרכה במסגרת קן השומר-הצעיר באשקלון. הוא היה טוב-לב, חביב וחבר מסור ואהוד. חבריו מעידים עליו שהיה אדם בעל אופי, נבון ולבבי. ומוכן תמיד לעזור לזולת בעצה או במעשה. עוזי גויס לצה"ל בסוף יולי 1963 והוצב לנח"ל. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מפקדי כיתות ובקורס צניחה וכעבור זמן נשלח לקורס קציני חיל-רגלים. לאחר סיום הקורס הוצב ביחידת-שדה כמפקד. בקרב אנשי היחידה קנה לו שם של חייל ומפקד מעולה. היו לו ידידים רבים וכולם חיבבוהו בשל מזגו הטוב. תמיד טרח ועשה בכל האירועים החברתיים שאורגנו במסגרת היחידה ונודע כיוזם, כמבצע, "וכמי שאפשר לסמוך עליו תמיד, בכל דבר". לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר בצה"ל חזר לקיבוצו, נשא לאישה את חברתו חנה וברבות הימים נולדו להם שני ילדים. עוזי היה גאה מאוד בבניו הצעירים ונהג לומר כי שאיפתו לחנכם לאהבת החיים, לאומץ-לב ולשובבות בריאה, שפגיעתה אינה רעה. הוא הצטיין כעובד מסור בכל ענף שעבד בו בקיבוץ. את זמנו ומרצו השקיע לאחר העבודה בארגון פעולות תרבות שונות לחברי המשק. מאז ומתמיד אהב תיאטרון ובשנות חייו האחרונות גמלה בלבו ההחלטה להיות במאי. הוא למד דרמה בסמינר הקיבוצים והחל לעסוק בבימוי הצגות. איש אוהב-ספר היה עוזי והרבה לקרוא ספרות, שירה ומחזות. במלחמת יום הכיפורים הצטרף אל אנשי יחידתו ולחם בגזרה הצפונית בחזית סיני, כמפקד פלוגה. בקרב שהתחולל ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), ליד מוצב בודפשט, נהרג בעת הסתערות על כח קומנדו מצרי שהיה מכותר מסביב למוצב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ יד-מרדכי. השאיר אחריו אשה ושני בנים, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אין מלים בפי לתאר את עוזי היקר לכולנו. האדם, הלוחם העשוי ללא-חת, המפקד הנערץ, החבר והרוח-החיה, המשרה סביבו אווירת עליצות ומצב רוח מרומם גם ברגעים קשים. במלחמת יום הכיפורים מצא את מותו לא לפני שהשמיד מספר ניכר מחיילי האויב המצרי ונתן את האות להסתער עליהם - בקרב קשה שבסופו הושמד כוח האויב".