קורות חיים
יצחק (יז'ק), בן זוהרה ויוסף, נולד ביום ב' בתשרי תש"י (25.9.1949) בקזבלנקה שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ד (1954). הוא למד בבית-ספר ממלכתי-דתי בבית-שאן ובבית-הספר היסודי-דתי "עמיאל" בתל-אביב. אחרי-כן המשיך את לימודיו בערב בבית-הספר המקצועי "אורט" ביפו, במגמה של נגרות. יצחק, (שבני משפחתו וחבריו כינוהו בשם "יז'ק" ובצבא כינוהו "איציק") היה מילדותו שקט, ביישן ונחבא אל הכלים. את מבוקשו אמר בשקט ובנחת, ואף אם נענה בשלילה, לא התרגז וקיבל עליו את הדין. כל עבודה שהוטלה עליו היה ממלא ברצון רב. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, נאלץ לצאת לעבודה בגלל מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה. ביום עבד בנגריות שונות כחניך, ובערב למד נגרות בבית-ספר מקצועי ואט-אט התקדם בעבודה. יז'ק היה חובב כדורגל, ובמיוחד אהד את קבוצת "בני-יהודה". כן נהנה לקרוא ספרי מתח. יצחק גויס לצה"ל בתחילת אוקטובר 1966 והוצב לחיל החימוש. מאחר שאחיו הבכור נפטר בעת שירותו הצבאי בשנת 1956, ביקשו הוריו, שיצחק ישרת קרוב לביתו. לאחר הטירונות הוצב כנהג משאית בבסיס בצריפין ושם עשה את שירותו הסדיר, שבמהלכו השתתף במלחמת ששת הימים. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא מילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב יצחק לשירות מילואים בגדוד חרמ"ש בחיל השריון. כעבור זמן קצר השתלם יצחק בקורס נהגי זחל"ם ונקבע כנהג זחל"ם בגדוד. הוא אהב את הצבא וכשהיה נקרא לשירות מילואים, היה מזדרז להכין את כל הדרוש זמן רב מראש. לאחר השחרור, חזר יצחק לעבוד כנגר ובאחרונה עבד כמנהל עבודה בנגריה מכנית ביפו. בשנת 1971 נשא אישה והזוג המשיך להתגורר בשכונת התקוה. כל מיודעיו אמרו עליו כי היה בעל למופת. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נקרא יצחק ליחידתו והשתתף עמה בקרבות בסיני. ביום י"ט בתשרי (15.10.1973), בעת הסתערות על מארב של חיילי קומנדו מצרים, ליד בלוזה, בגזרה הצפונית של תעלת-סואץ, בדרך למעוז "בודפשט", נפגע יצחק מכדור בלבו ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים (בנו השני נולד יום לפני שנפל, ונקרא על-שמו ִ יצחק-שלום), הורים וארבעה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד גדודו: "יצחק היה מסור ואהוב על חבריו ועל מפקדיו ונפל תוך גילוי אומץ לב וגבורה".