סג"מ דוד דודו לובלסקי (אלון) ז"ל

קורות חיים

לובלסקי (אלון) דויד ("דודו"), בן משה ודבורה, נולד ב-13.10.1925 בתל-אביב. סיים את בית-הספר העממי בתל-אביב ובחר במלאכת הנגרות.

כחמש שנים שירת בפלמ"ח והשתתף בפריצת מחנה המעפילים העצורים בעתלית. עם היוסד ההכשרה המגויסת בכפר-מנחם הצטרף אליה והיה לאחד מחבריה הפעילים ביותר. עם תום תקופת שירותו בפלמ"ח יצא יחד עם חבריו לקיבוץ עצמאי בבאר-יעקב, שהתנחל אחר-כך במקומו הקבוע, בנירים שבנגב.

הצטיין במידת האחריות בכל מעשיו, דבר שנטע רגש בטחון בלב חבריו, שהיו רגילים לומר: "דודו פה - אין דאגה. לא יקרה כלום בנירים, כל זמן שדודו פה יש מי שיחזיק את העינינים". מתמיד הוא זכור, כאחד אשר מה שניתן בידיו הנאמנות - לא יאבד.

תמיד היה נושא בעול בקלות עצומה, בחייכנות - כך היה במסעות של עשרות קילו על הגב ועשרות קילומטרים תחת הרגליים, כך היה כשנשא ילד על הגב במבצע שחרור מעפילי עתלית, כך היה בבניית המחנה ובבניין הקיבוץ בבאר-יעקב וכן בהגנת נירים.

היה תקיף יותר כלפי עצמו ופחות מכל, היה מוותר לעצמו.תמיד נתן הרגשה, כי נתונות לזולת זכויות יתר לעומתו. חוסר ההתבלטות היה אופייני לו. הוא היה נחבא אל הכלים וכמו לשאול המלך היו ספקנים אומרים: " מה יושיענו זה" ורק כשקם לעשות מעשה ראו כולם כי הוא "גבוה משכמו ומעלה מכל העם".

אף במצבים המסוכנים ביותר היה שופע בטחון. דודו היה ממונה על בטחון הנקודה. זמן רב לפני שהחלו מאורעות-הדמים ראה את הנולד ולא חסך עמל וזיעה מעצמו ומחבריו, בשקדו תמיד על האימונים ועבודות-הביצורים במקום. הודות לכך היה קיבוץ נירים מוכן לקבל את פני המצרים.

מכל הנקודות בנגב היתה נירים אולי היחידה שלא נזקקה לעזרה. בנירים לא חנתה יחידת פלמ"ח אנשיה עצמם פלמ"חאים הם. ראשונים להתחפרות, ראשונים לירידה לבונקרים.

ב-15 במאי 1948 בשעות הבוקר נפתחה ההתקפה המצרית בהרעשת תותחים כבדים. זמן קצר לאחר מכן התקדמו יחידות מצריות עם מכוניות משורינות. התקדמות האויב היתה מלווה בחיפוי אש תותחים וירי מרגמות אשר פגזיהן כיסו את את חצר המשק משעות הבוקר. רשת הטלפון הפנימי ניזוקה ותוקנה במשך היום 5 פעמים תוך כדי ההרעשה הצפופה. המקלעים המעטים נסתמו מן החול שהועלה מפגיעות הפגזים - והמקלען הראשי ואיתו דוד, מפקד המקום, היו בין הקרבנות הראשונים. החברים המשיכו להלחם למעשה, ללא מפקדים. אחרי הצהריים החלו המצרים לסגת. הסיסמה "לא הטנק ינצח אלא האדם" התממשה. דוד נפל ב-15.5.1948, ובו ביום הובא למנוחות בבית הקברות בנירים.

הועלה לדרגת סג"מ לפי פקודת מטכ"ל.