קורות חיים
ליז (ליזי), בתם של יפה ינקה ודניאל חלפון, נולדה ביום כ"ד בחשוון תשל"ח (05.11.1977) בכפר סבא. אחות של אורלי, מאיר, קארין וליטל.
הייתה ילדה שמחה וחייכנית, המחוברת לאחיותיה ולאחיה בקשר מיוחד, קשורה לבית ולמשפחה.
ליז גדלה והתחנכה בקרית גת. למדה בבית הספר היסודי "הרצל", ומשם המשיכה לימודיה בתיכון מקיף "רוגוזין". הייתה תלמידה טובה ואהובה, חברותית וערכית. בהמשך הייתה חניכה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד".
כשהתגייסה לצבא עברה קורס מ"כיות במחנה 80 ולאחר תקופה עברה הכשרה נוספת ושירתה בבסיס חיל האוויר בתל נוף.
לאחר השחרור למדה קורס מנהלת חשבונות בכירה וחשבות שכר במכללת "ספיר", בשדרות, והחלה לעבוד אצל מספר מעסיקים. בין היתר עבדה בתפקידי אדמיניסטרציה שונים וכן הייתה גם רכזת השמה. ליז עשתה חיל בעבודתה ותוך מספר שנים התקדמה ופתחה עסק עצמאי משלה בהנהלת חשבונות.
היה לה מקצוע נוסף שבו עסקה בכישרון רב, היא שימשה כמנהלת אישית של מספר אומנים בתעשיית הבידור ואהבה כל רגע בתפקיד זה.
ליז הכירה את מאיר אלחרר, וביניהם צמחה אהבה גדולה וזוגיות איתנה. בני הזוג נישאו ועברו להתגורר בקיבוץ חולית שבחבל אשכול, סמוך לעיר אופקים. הם ניהלו חיי משפחה רגועים והחלו להגשים את חלומותיהם המשותפים.
בקיבוץ קראו לליז "קרן שמש", מפני שהייתה שמחה וקורנת ותמיד הייתה יוזמת מפגשים חברתיים מהנים.
בספטמבר 2016 נולדה להם בתם, עדי. אחות למחצה לדורון, בנו של מאיר מנישואים קודמים. אחותה ליטל סיפרה: "ליז הייתה אמא מסורה. היא דאגה לכולם לפני עצמה."
בשמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
לקיבוץ חולית הגיעו עשרות מחבלים, שעברו בית-בית וטבחו בתושבים. בחולית נרצחו באותו בוקר כ-15 מבני הקיבוץ.
באותה שבת שהו ליז, מאיר ועדי בביתם. מיד כשנשמעו האזעקות הסתגרו האם והבת בממ"ד. ליז הספיקה להורות לעדי בת ה-7 להתחבא בארון, ומאיר שהה בחדר הסמוך. בשעה 7:20 חדרו מחבלים לביתם, פרצו לממ"ד וירו מספר יריות בליז. מייד לאחר מכן זרקו רימון לעבר החדר שבו שהה מאיר. ליז הפצועה אנושות שכבה בפתח הארון ובכוחותיה האחרונים חסמה אותו בגופה, וכך, למעשה, הצילה את עדי: המחבלים לא שמו לב שיש ילדה בארון והמשיכו הלאה.
שני בני הזוג נרצחו באותו היום. ליטל, אחותה של ליז, יצרה קשר עם חברי הקיבוץ, ולאחר שהבינו כי אין מענה מביתם הגיע שכן וחילץ מהבית את עדי הקטנה.
ליז (ליזי) חלפון אלחרר נרצחה על ידי מחבלים בביתה בחולית בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת ארבעים ושש. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בקרית גת. הותירה אחריה בת, הורים, שלוש אחיות ואח.
על מצבתה נכתב: "זכרך לא ימוש מלבנו לעד."; "אנשים טובים אינם נמדדים בגודל חיוכם, אלא בגודל החיוך שהעלו על פני אחרים."
חבריה כתבו: "יש לב ויש לב. ליז הייתה רחמנית בצורה מעוררת הערצה, כך סיפר לי אביה, שהיא לא הייתה אוכלת אם לא כולם אכלו, הייתה האחרונה שדואגת לעצמה ותמיד חשבה על האחר. מעשה הגבורה והאור שהציל את עדי הקטנה. העולם הפסיד לב גדול !ה' יקום דמם!"; "היית האור שלנו, תמיד עם חיוך גדול ואהבה לכולם. אזכור אותך לנצח אהובה , ואת מאיר היקר בעלך שאהבת כל כך. השם יקום דמך, יהי זכרך ברוך. היית מלאך ועכשיו את שומרת על בתך מלמעלה. הלב נקרע. "; "ליז היקרה, עבדנו יחד תקופה, לא ויתרת על טוב הלב שלך, בכל מצב, על האהבה שלך לעדי הבת שלך. ניסית כל כך שיהיה טוב לכולם כל הזמן. נוחי בשלום על משכבך."; "ליז, הלב לא מבין ובעיקר מתגעגע. החיוך היפה שלך יחסר לי מאוד... ליזי ומאיר, שמרו על כולנו ועל הבת המהממת וסופר חכמה. מבטיחה לזכור ולא לשכוח ולהנציח את מי שאת."
לזכר ליז ומאיר נערך טקס בתחילת משחק כדורגל שקיימה קבוצת "הפועל באר שבע" באצטדיון "טרנר".