יוסי זיגי אפטלון ז"ל

קורות חיים

זיגמונד (זיגי), בנם הצעיר של ולה וקובה אפטלון, נולד בכ' בניסן תש"ו (21.04.1946) בסמיפלטינסק, קזחסטאן. ילד שלישי במשפחה, אח לנינה ועליזה.

בשל התנאים הקשים בתום מלחמת העולם השנייה, נשאר בפולין עם הוריו עד שמלאו לו ארבע, בעוד שתי אחיותיו עלו לבדן לישראל במסגרת עליית הנוער.

בשנת 1950 עלה עם הוריו לישראל. בתחילה גרו במעברה במוצא בירושלים ואחיותיו נשארו בקיבוץ עין חרוד, וכעבור זמן התאחדה המשפחה והם עברו לדירה משלהם ביפו. בארץ שונה שמו מזיגי ליוסי.

גדל והתחנך ביפו. יוסי היה נער טוב לב, בעל חוש הומור ואהוב על הבריות. חברי הילדות שלו מיפו ליוו אותו כל חייו.

אחרי לימודיו התגייס לצבא, שירת כאלחוטן בבסיס הקריה בתל אביב והמשיך לשירות קבע.

את רוני קופרמינץ פגש בצבא, כאשר שירתה כאלחוטנית. הייתה זו אהבה ממבט ראשון. רוני סיפרה כי ברגע שראתה את יוסי ידעה שהוא האחד עבורה, ובשל ביישנותו היא זו שעשתה את הצעד הראשון. עד מהרה הפכו לבלתי נפרדים.

יוסי ורוני עברו תאונת דרכים קשה כאשר היו בדרכם לאילת, במהלכה נפצעו שניהם וחברם נהרג. יוסי איבד את ידו ונאלץ ללמוד לתפקד מחדש בעולם. תקופת השיקום הייתה ארוכה ובמהלכה בני הזוג לא נפרדו, תמכו ועזרו זה לזו. בשנת 1968 נישאו ועברו לגור בבת ים, שם נולדו שלוש הבנות נטע, זוהר ועדי.

בני הזוג פתחו עסק עצמאי בתחום הדפוס והגרפיקה, ויוסי בלט כאדם מקצועי, חרוץ ומוכשר.

בשנת 1980 החליטו לעבור לקיבוץ בארי כדי לשפר את איכות חייהם ולבלות יותר עם הבנות. בקיבוץ נולד ילדם הרביעי, תומר. יוסי היה אב מסור, רך ומכיל. הוא השקיע שעות רבות בטיפוח ילדיו, ליווה אותם לחוגי ספורט, מוזיקה וטיולים והרעיף עליהם אהבה.

ל"דפוס בארי" הביא עימו את הידע הטכנולוגי והמקצועי הרב שרכש בתחום, וכן את מכונת ה"סְדָר צַלָם", מכונת-מחשב שמסדרת טקסטים בצורה מודרנית. יוסי היה אלוף בהפעלת המכונה. בידו האחת היה משרטט במיומנות את הטפסים ואת טבלאות השיקים בנוסף לסידור שורות הטקסטים. בהמשך, מילא תפקיד מרכזי במחלקת הצילומונטז׳ שהפכה למחלקת הגרפיקה. סיפר יגאל: "יוסי היה אחד מעובדי הדפוס המסורים שידענו, אהבתו לעולם הדפוס נכחה בכל רגע בעבודתו... הוא היה סדר ושרטט מקצוען ואיש רעים נהדר".

כשסיים לעבוד במחלקת הגרפיקה פנה לפרויקט חדש, הקמת ארכיון הדפוס. הוא אסף מכל קצות הארץ ספרים ומסמכים שהודפסו בשנותיו הראשונות של המפעל, שקיים מ-1950, ראיין ותיעד את ותיקי בית הדפוס, אסף אביזרי דפוס שיצאו מכלל שימוש ויצר ארכיון לתפארת.

בשנות התשעים יצא ללימודי עבודה סוציאלית והשתלב בתחום החינוך והחברה בקיבוץ. יכולתו לדבר עם כל אדם בגובה העיניים וליצור עמו קשר קרוב ומיידי אפשרה לו להקנות ערכים לדור הצעיר. הנערים והנערות שבהם פגש זוכרים אותו בהערכה ובחיבה עמוקה.

משבגרו ילדיו והקימו משפחות, זכה ליהנות מנכדים ונכדות. איש משפחה למופת שהרבה לבלות עם נכדיו וכל ארבעת ילדיו שהתגוררו גם הם בקיבוץ. אדם רחב אופקים היה, חובב תרבות, קולנוע, ספרות, מוזיקה וציור.

בשנת 2021 נפטרה אשתו רוני, הפרידה הייתה קשה וכואבת. בשנה האחרונה לחייו יוסי שקד על הפקת ספר לזכרה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו יום נרצחו למעלה ממאה מחברי קיבוץ בארי, ואחרים נחטפו לעזה.

יוסי זיגי אפטלון נרצח על ידי מחבלים בביתו בקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 77. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רביבים. בתאריך 24.6.2024 הועבר לאדמת בארי למנוחת עולמים לצד אשתו האהובה.

יוסי הותיר אחריו שלוש בנות ובן, נכדים, אחות, משפחה וחברים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "הספיק ביד אחת מה שרבים לא הספיקו בשתיים".

כתבה בתו: "איבדנו אדם טוב, ישר, ערכי, צנוע, אוהב אדם באשר הוא, מוכשר, עצמאי בעל חוש הומור אפטלוני... אני גאה להיות בתך, אוהבת אותך סטרוך (זקן, ברוסית)".

בת דודתו כרמלה כתבה: ״העולם מקום פחות טוב מאז שהוא איננו... האיש החכם, הנדיב, האוהב, הרגיש והערכי יחסר כל כך למשפחתו הגרעינית, משפחתו הרחבה, לחבריו לקיבוץ ולחבריו מילדות ולעולם כולו״.