יגב בוכשטב ז"ל

קורות חיים

יגב בוכשטב נולד ב- 23.1.1989 בקיבוץ נירים, בן בכור לאורן ואסתר, אח גדול לנופר ויובל. בן זוג של רימון.

יגב היה ילד חכם, סקרן, מלא דמיון, ועם חיבה גדולה לספרים.

יגב ואחיו גדלו יחד מוקפים יצירה, סיפורים, טיולים, ותשוקה משפחתית משותפת שהלכה והתפתחה עם השנים לבישול ואפייה.

יגב ספג בבית אהבה גדולה לטיולים, לטבע ולחיות.

עם העלייה לכיתה ז' התחיל לנגן על גיטרה , ובמהרה התגלה כמוזיקאי מחונן שלמד לנגן על כל כלי שנגע בו, החיבור למוזיקה הפך לחלק בלתי נפרד מחייו.

בבר המצווה שלו, ביקש לעלות לתורה בבית הכנסת של סבא יוסקה, בחיבור משמעותי לשייכות ולשורשים המשפחתיים.

עם ההצטרפות למוסד החינוכי "מעלה הבשור" גילה שהפעילות החברתית במוסד חשובה ומעניינת יותר מאשר הלימודים, והיה מוסדניק פעיל ומעורב.

עם תום הלימודים התגייס לצבא לשירות בשריון, ולאחר השחרור חזר לקיבוץ לשנת עבודה בגד"ש. התשוקה למוזיקה המשיכה לפעם בו, והוא הקים אולפן למוזיקה שבו עבד בהפקה ועריכה, ובהמשך יצא ללימודי הגברה וסאונד באולפני פלוטו.

לאורך כל השנים המשיך להתנסות, לבנות להמציא ולנגן על כלי נגינה שונים ומיוחדים.

בשנות התיכון התפתחה אצל יגב מודעות שהלכה והעמיקה לעוולות חברתיות, אי צדק חברתי, כלכלי ופוליטי והזדהות בלתי מתפשרת עם מאבקיהם של חסרי המעמד, המוחלשים ונטולי הכוח, והיא עוררה אותו לאקטיביזם ועמדה פוליטית שמאלנית מנומקת וצלולה. היה הומניסט אמיתי בכל מאודו.

יגב היה איש ספר, קרא ספרי שירה, פילוסופיה, היסטוריה, מוזיקה. כל תחום או סוגיה שעניינו אותו.

הקשר שנוצר בשנות הנעורים, בין יגב ורימון התחדש ופרח לאהבה, שהתקדשה בחתונה משפחתית יפה וצנועה בבית ההורים בקיבוץ נירים.

יחד הם בנו להם בית וגידלו בו כלבים, חתולים וגינת ירק.

בשבעה באוקטובר, נחטפו יגב ורימון מביתם ונלקחו לשבי בעזה, לאחר 53 יום שוחררה רימון ויגב נותר שם.

בחודש יולי 2024 התקבלה הידיעה הקשה על מותו של יגב בשבי החמאס.

בחודש אוגוסט 2024 חולצה גופתו מעזה יחד 5 מחבריו לשבי מנירים ומניר עוז.

יגב נרצח ב-14 בפברואר 2024 ע"י מחבלי החמאס בעקבות הפגזות צה"ל על תוואי המנהרה בה שהו.

יגב, איש טוב שליבו צלול, הובא למנוחת עולמים באדמת ביתו נירים.

דמותו של יגב ורוחו יהיו שזורים לעד ברקמת חיינו.