רס"ן אורי אורצ'וק רוסו ז"ל

קורות חיים

בנם של פנינה ויוסף. נולד ביום כ"ג באדר תשל"ט (22.3.1979) בכיסופים. אח לשגית, מעיין ויהונתן.

אורי גדל והתחנך בקיבוץ כיסופים שבמערב הנגב. למד בבית ספר יסודי ובבית ספר תיכון באזור מגוריו. כילד ונער נוח לבריות, בעת הצורך תיווך בין חבריו לכיתה וכך תרם לאווירה טובה ולתחושת אחווה. "כשהוא חייך, כל העולם זכה לקצת אור", תיאר אחד ממוריו.

מגיל צעיר נחשף לעולם הספרות, האומנות והמוזיקה ודבק בחיבתו זו גם בבגרותו. הוא התחבר לטבע ולאירועים קהילתיים של הקיבוץ ושיחק כדורגל עם חברים.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל, החל קורס טיס ואחרי כשלושה חודשים עבר לחטיבת הנח"ל ושובץ בפלוגה נגד טנקים ("עורב"). במסגרת הכשרתו יועד לתפקיד מקלען חוד, וחבריו לנשק סמכו עליו בעיניים עצומות בעת משימות. במהלך שירותו כלוחם בלט במסירות, במקצועיות, ביכולת קבלת החלטות בתנאי לחץ, במנהיגות, באומץ לב יוצא דופן ובעוצמה פיזית ומנטלית.

מפקדיו וחבריו לצוות תיארו אותו כאדם שאינו מתפשר על עקרונותיו וכמי שיודע לשלב בין חזון קרבי למוסר גבוה, גם בעיתות קושי ואתגר. "דמות של תקווה ואומץ", תיאר מפקדו. באירוע מסוים נקט יוזמה והציל את חייו של חייל ביחידה שנפצע קשה.

לאחר שעבר קורס קצינים, המשיך את דרכו ביחידה כקצין. הוא חנך את החיילים החדשים ביחידה, תמך בהם והדגיש את חשיבות הלכידות בין הלוחמים.

במהלך השירות, בעת אימון בבסיס "צאלים" שבנגב, הכיר במתקן אימונים את דפנה, חיילת אף היא. בין השניים נרקם קשר קרוב והתפתחה זוגיות.

לאחר שירות מלא השתחרר אורי מצה"ל.

כשבע שנים לאחר תחילת הקשר עם דפנה הם נישאו, ואת ביתם בנו בקיבוץ כפר עזה, אחד מיישובי עוטף רצועת עזה. אהבה ותמיכה הדדית שררו ביניהם. "הוא ידע לראות את הטוב בכל מצב ולחלק אהבה גם ברגעים הקשים ביותר", סיפרה רעייתו.

שלוש בנות נולדו להם – מאיה, אלונה ויעלה, והן היו מרכז עולמו ומקור לכוח ולשמחה עבורו. הן חוו אותו כְּאָב רגיש ואכפתי. "כל רגע איתכן הוא מתנה", אמר באחד הטיולים המשפחתיים. הכלב פינאט היה חלק ממשפחתם, וכך גם חתולים רבים.

אורי פיתח קריירה של מהנדס מוכשר. הוא סלל את דרכו ועבד כמנהל התחזוקה וההנדסה של מפעל "יו. בי. קיו. צאלים", חברה העוסקת בפתרונות אשפה ביתית. בתפקידו תרם רבות לחברה.

בהיותו איש עשייה פעיל ומעורב בקיבוץ, שימש בתפקידים ציבוריים בוועד האגודה, במנהלת החינוך ובדירקטוריון חברת ההגברה "סינקופה" השייכת לקיבוץ. בד בבד התנדב כלוחם אש בתחנת כיבוי אשקלון וביחידת הכבאות העצמאית של הקיבוץ והיה חבר מסור בכיתת הכוננות של כפר עזה.

הקשר עם הוריו ועם אֶחיו היה חם, ואורי תואר כ"שומר המשפחה" באשר ידע להקשיב, לייעץ, לתמוך ולעודד. באירוע משפחתי אמר: "אני מאמין שכל אחד מאיתנו נושא בתוכו את האור שיכול לשנות את העולם".

חבריו זכו בחבר אמת, ובכל מפגש עימם הביא איתו אנרגיה חיובית, סיפורים אישיים מעוררי השראה ומוזיקה משמחת, ואלה השפיעו עליהם, העצימו אותם והפיחו בהם תקווה. "בדיוק האדם שהיית רוצה לצידך", תיאר חבר.

אורי בורך בחיוך כובש ובאהבת החיים. מבחוץ נראה חזק ומבפנים – רך. היו בו חמלה, ויכולת להאזין לזולת, להבינו ולתת עצה טובה. תמיד חיפש את הקשר האנושי וידע לגעת בנפש. הוריו נטעו בו ערכים של עזרה הדדית, נתינה וכבוד הדדי, ואכן מילדות ולאורך כל חייו ניחן ברוחב לב ובאכפתיות וחש להושיט יד ולעזור מתוך תחושת אחריות ומחויבות אישית.

תבונה, מיעוט במילים ודייקנות אפיינו אותו אף הם. "הייתה לו יכולת-על להסביר דברים גדולים במילים פשוטות", נכתב עליו. הסיפורים שגמע על הדורות הקודמים השפיעו על אופיו ועל השקפת עולמו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר זה, לשמע האזעקות, נכנס אורי עם משפחתו למרחב המוגן בביתם שבקיבוץ כפר עזה. בהיותו בכיתת הכוננות, קיבל באותו הזמן קריאת חירום מֵרַכָּז הביטחון השוטף הצבאי (רבש"ץ) להתייצב בנשקיית הקיבוץ. מייד יצא מהבית רכוב על אופניו ומצויד באקדחו האישי. בהודעה האחרונה ששלח בשעה 6:50 כתב בקבוצת כיתת הכוננות שהגיע לנשקייה.

כשהבין שיש מחבלים בבית אחת המשפחות, מיהר לשם עם חבר כיתת הכוננות טל איילון. הם היו בין הראשונים בקיבוץ שיצרו מגע עם מחבלים ולחמו בגבורה וברוח איתנה. אורי הספיק לירות שישה קליעים ולחסל שישה מחבלים, עד שנורה ונהרג לצד חברו טל.

רב-סרן אורי רוסו נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן ארבעים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בעין הבשור. הותיר אישה, שלוש בנות, הורים, שתי אחיות ואח.

יעלה, בתו של אורי, כתבה לזכרו את השיר "גן עדן". השיר הולחן ע"י דודי יצחקי וניתן להאזין לו בביצוע גלי צמח ברשת: "הייתי רוצה לבקר בגן עדן / ולפגוש שם אנשים שלא ראיתי הרבה זמן / הייתי רואה את אבא שלי, הייתי מבשלת איתו ומכינה איתו צ'יפס מתנפח / זה היה ממש כיף ומשמח. // הייתי אופה איתו אינגליש קייק מתוקה / ואז אימא הייתה נותנת לו נשיקה / אני אוהבת את אבא מאוד / הייתי רוצה לפגוש אותו עוד".

בשיר שחיברו איימי שי, אסף טטרו ואיתי פרקש לזכרם של גיבורי כיתת הכוננות של קיבוץ כפר עזה שנפלו בהגנת הקיבוץ, בהם אורי, נכתב: "ורצת לשדה / שהפך מפרי לקרב / מתחנן שתישאר / ואימא בוכה / וגם שחילצת חבר׳ה מהכביש / ביקשתי שתפסיק אבל / בחרת להמשיך / הלוך חזור / בין צרור לצרור / הבטחת שתחזור / ממחסה אל המחבוא / אתה היית האור // אבא, לאן אתה רץ? / תשמור עליי, תשמור עליך / אבא, אל תהיה גיבור של כולם / תהיה גיבור בשבילי / גיבור בשביל אימא / אבא, עכשיו אתה רץ / רק אל תשכח לשמור עליך / אבא, אתה גיבור של כולם / אני רוצה לרוץ אחריך // וִי אחד, כלום לא ברור / והשקט הוא ארור / לחישות ואז דממה / אימא, יש פה מלחמה? / אבא, אם אצעק לך / אם אנסה למצוא אותך / הם ישמעו וייקחו אותי מעבר לחומה // אבא, לאן אתה רץ? / אחריך / אבא לאן אתה רץ? / אבאאא // אבא, איך רצת לבד / וקצת שכחת לשמור עליך / אבא, אני עוד לא מוכן / להיות גיבור בשבילי / גיבור בלעדיך".