קורות חיים
בנם של רגינה ויוחנן. נולד ביום י"ח באב תשכ"ט (2.8.1969) בבארי. אח צעיר לרחלי.
אריק (אריה) גדל והתחנך בקיבוץ בארי שבמערב הנגב. היו לו אחות ושני אחים מנישואיה הקודמים של אימו – זהבה, אבי ומאיר, ויחד חוו חוויות ילדות שמחות. הקשר עם אחותו רחלי שנולדה רק אחד-עשר חודשים לפניו היה כמו קשר בין תאומים. הם השלימו זה את זה, הייתה ביניהם הבנה הדדית ללא צורך במילים, ולא אחת הצטלבו תחנות חייהם.
למד במוסדות חינוך באזור מגוריו. הלינה המשותפת הייתה חוויה חברתית טובה עבורו, וזו חיזקה בו בבגרותו את ערך החברוּת.
מגיל צעיר אהב ספורט, ובמיוחד כדורסל, ואף נחשב לאחד משחקני הכדורסל המוכשרים בקיבוץ. הוא שיחק בקבוצת "הפועל בארי" ואף קיבל הצעה להצטרף לקבוצה בליגה הלאומית, אך משהבין שעזיבתו תפגע ב"הפועל בארי" , ויתר על החלום ונשאר בקבוצת הבית.
בהיותו בן שש-עשרה החל אריק לעבוד בענף גידולי השדה (גד"ש) בפלחה, ובגיל שמונה-עשרה כבר ניהל את ענף הפרדסים עד לגיוסו.
אף שהיה ספורטאי מצטיין, החליט לוותר על מעמד זה בצבא לטובת שירות קרבי. הוא התגייס לצה"ל ושובץ בפלוגת הסיור (פלס"ר) של חטיבת הצנחנים, כפי ששאף. בסוף מסלול ההכשרה עבר לגדוד "צפע".
לאחר שירות צבאי מלא השתחרר, עבד במשך שנה בקיבוץ גשר שבעמק הירדן וטס לטיול בדרום אמריקה.
עם שובו ארצה החל לעבוד עם בני נוער בקיבוץ בארי כרכז הנעורים, ושם מצא את ייעודו. במשך עשר שנות עבודתו בתפקיד שינה את תחום הנעורים מקצה לקצה. הוא השקיע והתאמץ, התחבר אל הנערים והנערות, דאג להם, נענה לצורכיהם, אהב אותם וידע לשוחח איתם בגובה העיניים. "אריק ונוער זה היה מגנט", נכתב עליו. הוא השפיע עליהם לטובה, דרבן אותם למצות את יכולותיהם ונהג לומר להם: "מי שלא מצליח זה מי שלא רוצה". הם אהבו וכיבדו אותו, שמרו על קשר טוב איתו גם משבגרו והתגייסו לצה"ל.
לאחר שסיים תפקיד זה מונה לתפקיד רכז התרבות של הקיבוץ וארגן אירועים. בקלות רתם את כולם לעשייה.
את סיגל הכיר בהתכתבות בצ'ט (שיחוח) באינטרנט בשנת 2000, ואת פגישתם הראשונה קבעו בפארק הלאומי ברמת גן. היא התרשמה מהערכים ומהעוצמות שלו, מכתפיו הרחבות ומההתלהבות הסוחפת שלו מקיבוצו ומהקהילה. הם גילו מכנה משותף באהבתם לאדם, בסקרנות וברצון להשפיע ולתת משמעות לחיים. כעבור חודש הציעה לו סיגל להינשא לה, הם נישאו ואת ביתם קבעו בבארי. אריק היה עבורה בן זוג אוהב וקשוב, מכיל ותומך, יודע להתגמש ומכיר טובה על כל עשייתה.
לבני הזוג נולדו בן ושלוש בנות – חן, תמר, הגר ונועה. כאיש משפחה מסור ונאמן ואב למופת הנחיל בהם דרך ארץ וערכים כמו אהבת המולדת, דחף אותם להתקדם ולהצליח ופיתח קשר מיוחד עם כל אחד מהם. עם חן בכורו שוחח על החיים, שיחק כדורסל עד החשכה, הסיע אותו לאימונים, ניתח איתו מהלכי משחק, דרבן אותו לשחק ברמה מקצועית ונסע אליו פעמיים בשבוע למשחקים בעמק יזרעאל, שם חן שבגר חי ושיחק. את תמר לא הפסיק לעודד בהיותה אתלטית מצטיינת, וכשיצאה לקורס קצינים, חש גאווה גדולה. עם הגר נסע למשחקי כדורסל של "הפועל באר שבע", ויחד צפו במשחקים בטלוויזיה. גם נועה עוררה בו גאווה בדרכה הספורטיבית בענף הכדורשת, והוא בילה עימה שעות רבות ויצא איתה כהורה מלווה לטיולי בית ספר.
מוזיקה הייתה חלק חשוב בחייו. הוא ארגן ערבי שירה בציבור בקיבוץ, כולל ערב שירה לרגל יום הולדתו החמישים, האזין למוזיקה ברדיו והכיר את מילותיהם של שירים רבים בעל פה. במיוחד אהב את שירי ארץ ישראל הישנה, למשל שירים של הזמר אריק איינשטיין. כן אהב להאזין למוזיקה בסגנון ים-תיכוני של הרכב "הפרויקט של רביבו".
ספורט המשיך ללוות אותו כל חייו ובא לידי ביטוי בחינוך ילדיו, בצפייה במגוון ענפי ספורט, כולל טניס וכדוריד ובנסיעה למשחקי כדורסל. כן המשיך לשחק כדורסל. בעונת 2007–2008 ובמשך שלוש שנים שימש עוזר מאמן ב"הפועל בארי", והקבוצה אף העפילה לליגה הלאומית.
תאב חיים, לכל מקום שהגיע הכניס אנרגיה והשאיר חותם וטביעת אצבע. בורך בקול רם ייחודי, ונאמר עליו שקולו היה ביטוי לרוחב ליבו ולנתינתו האינסופית. כל אימת שהתבקש לעזור, השיב בחיוב עוד לפני ששמע את הפרטים. ניסה לאחד אנשים ולהגיע ללבבותיהם. את ביתו פתח בנדיבות לעובדי הקיבוץ שאינם תושביו ולחיילים בגזרה ואירח אותם כיד המלך. "הכול עושים עם חיוך, הכול עושים באהבה", נהג לומר.
כאיש חכם, נחוש ואידיאליסט, דוגל בציונות ובערכים הומניים, ידע אריק להביע את דעתו בביטחון בכל תחום ואהב את ארץ ישראל בכלל ואת קיבוצו בפרט. מעולם לא ויתר לעצמו, וכך חינך את ילדיו.
בחודש מרץ 2019 התמנה לתפקיד רכז הביטחון השוטף צבאי (רבש"ץ) של הקיבוץ, תפקיד שכפוף לחיל הגנת הגבולות בצה"ל. את תפקידו לקח ברצינות רבה, אימן היטב את כיתת הכוננות, חיבר וגיבש את חבריה, דאג לציוד ועשה גם מעבר לנדרש, למשל דאג שיחידות עילית יתאמנו בבארי ויצא לקורסים של מערך כיבוי האש, של מגן דוד אדום ושל משטרת ישראל. לפיכך גם סייע בכיבוי שרפות שפרצו בעקבות הצתות על ידי עפיפונים מרצועת עזה וסייע בחילוץ של רוכבי אופניים שנפצעו ברכיבתם באזור הקיבוץ ובטיפול בהם. כן הסתובב בין הבסיסים בגזרה ופינק את החיילים בסחלב חם ובפיצה בשמירות, ובימי שישי הביא להם שתייה וחטיפים לשבת. חבר כיתת הכוננות תיאר: "הכול נעשה בחום, בקלות ובפשטות, כמו שידע לעשות כל דבר". חברי הקיבוץ חשו שהוא דואג לביטחונם. באפריל 2022 קיבל על פועלו אות הצטיינות ממפקד אוגדת עזה.
בתקופת חגי תשרי תשפ"ד נסע לירושלים עם משפחתו למופע "סליחות" של "הפרויקט של רביבו" שכה אהב. שם רקד והיה מאושר ומלא בשמחת חיים.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עם הישמע קול נפץ הטילים, הורה אריק לבני משפחתו להיכנס למרחבים מוגנים. רעייתו ובתו הצעירה היו איתו, וְיתר הילדים היו בדירות אחרות. בהיותו רבש"ץ הקיבוץ שמע ברשת הקשר רבש"צים מהאזור מתריעים על ירי בתוך היישובים והוקפץ לשטח על ידי אחותו רחלי, ששימשה ראש צח"י (צוות חוסן יישובי) בקיבוץ.
רגע לפני שיצא מביתו, חמוש באקדח וברובה אם-16, הביט ברעייתו, השתהה רגע ואמר לה "להתראות". בחוץ שמע צרורות של ירי.
אריק לא המתין לחברי כיתת הכוננות וחש לשער הקיבוץ בזמן שרחלי דיווחה לו שבן הקיבוץ ראה אנשי חמאס חמושים רוכבים על אופנועים. הוא האיץ בה להקפיץ את כיתת הכוננות לנשקייה. עד מהרה נקלע לקרב עם מחבלים והצליח לחסל שבעה מהם. לאחר מכן הזהיר את תושבי הקיבוץ, הורה להם לנעול את דלתות המרחבים המוגנים בבתים ויצר קשר עם צה"ל. בעודו עושה זאת, כחצי שעה מפרוץ האירועים, הגיע מולו כוח של עשרות מחבלים, והוא עלה על הרכב כדי להביא ציוד ותגבורת. בדרכו נורה למוות.
אריק הגן על הקיבוץ באומץ, בנחישות ובמסירות נפש, הראשון להסתער והראשון בקיבוץ שנפל בקרב. בזכותו ניצלו רבים.
רב-סמל ראשון אריק (אריה) קראוניק נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן חמישים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביהוד. ביום ח' בתשרי תשפ"ה (10.10.2024) הועבר ממקום קבורתו הזמני לבית העלמין בקיבוץ בארי. הותיר אישה, בן ושלוש בנות, שני אחים ושתי אחיות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.
ספדה בתו תמר בטקס הקבורה השני: "אני עומדת פה היום בבארי, בקיבוץ שכל כך אהבת, בכדי להגיד שוב כמה היית גיבור, הצלת כל כך הרבה אנשים, נגעת בכל כך הרבה אנשים, וכולם הגיעו ללוות אותך, הפעם בדרכך האחרונה. אבא, אולי אתה לא יודע, אבל בזכותך סיימתי קורס קצינים בדיוק לפני שנה ... כיום אני משרתת במשמר הגבול כקצינה ... אני יודעת כמה שזה היה חשוב לך, מקווה שהצלחתי להגשים לך חלום ... אבא, אני מקווה שאתה מסתכל עליי מלמעלה ורק מלא בגאווה, שאתה שמח על הדרך שעברתי בזכותך".
רעייתו סיגל ובנו חן העבירו הרצאות וסיורים להנחלת הערכים שבהם דגל, מסירות הנפש שלו, דמותו והמסר: "הטבע תמיד צומח מחדש".
בדצמבר 2023, לפני משחק בליגת העל בכדורסל של קבוצת "הפועל באר שבע" עם קבוצת "מכבי תל אביב", התקיים טקס לזכרם של שני אוהדי "הפועל", בהם אריק.
במאי 2024 התקיימה צעדה לזכרו ביער בן שמן, ובמופע קבלת שבת של "הפרויקט של רביבו" באותו החודש הוקדש לזכרו השיר "אבא".
מוקירי זכרו הוציאו מדבקות עם תמונתו והכיתוב: "עושים הכול בחיוך ובאהבה".
דפי אינטרנט לזכרו של אריק הועלו באתר של קיבוץ בארי, באתר "גלעד לזכרם" של המועצה האזורית אשכול ובאתר "מכביפדיה" של קבוצת "מכבי תל אביב" שאותה אהד.