קורות חיים
בנם של סמדר ומיכה. נולד ביום ג' בשבט תשנ"ו (24.1.1996) במושב כפר הס בשרון. אח לליאור ואביב.
תום גדל בדרום. מגיל שלוש גר והתחנך באשכול. בהיותו בן עשר עברה המשפחה למושב עין הבשור בנגב המערבי והוא למד בבית הספר היסודי המקומי ובתיכון האזורי.
ילד שובב, חייכן ושמח, מלא חום ואהבה, מחובר לטבע ולאדמת הנגב.
מגיל צעיר לקח תום חלק מרכזי בחיי הקהילה של המושב והפך למנהיג ולמוביל. הוא היה אדם של עשייה, תמיד התנדב לעזור ולקחת חלק בפעילויות הקהילתיות והחברתיות, והפך לכתובת שאליה פונים לביצוע כל משימה. בין היתר, רתם את יכולותיו הטכניות המרשימות כדי לדאוג להגברה באירועי המושב. בנוסף, שימש כמדריך נוער והיווה מודל לחיקוי לנערי ולנערות המושב, שהעריצו את חריצותו, יצירתיותו ומסירותו.
ב-2014 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. גם כחייל בלט ביכולת המנהיגות שלו, ויצא לקורס מפקדים.
תום היה לוחם ומפקד חרוץ, רציני ומקצוען, שידע לעמוד איתן מול אתגרים ולהוביל את חייליו לכל משימה בקור רוח, בביטחון ובנחישות. הוא היה מחויב ונאמן ללוחמיו, דאג שלא יחסר להם דבר ואפשר להם להישען עליו ברגעים קשים. תמיד ראה כמה מהלכים קדימה, תכנן את צעדיו הבאים והצליח לרתום את כולם להצטרף אליו.
ג'ינג'י אמיתי, במראה ובאופי, מלא חיים ובעל נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה. בכל מקום אליו הגיע, מילא את החדר באור ובצחוק מתגלגל, הצליח להעלות חיוך על פני כל מי שפגש והכניס הומור, שמחה ורוח טובה גם ברגעים מורכבים.
היה לו לב ענק ויכולת להיות קשוח ורגיש כאחד. תמיד יצא מגדרו עבור כולם, גם עבור אנשים שלא הכיר, והשקיע את כל כולו בכל מה שעשה מתוך אכפתיות, רצון לעשות טוב ולתרום למדינה, לקהילה ולסביבה.
לקבוצת החברים מהאזור קרא "השבט", ראה אותם כבני משפחה ושימש תמיד כדבק שחיבר ביניהם. אחת מחברותיו סיפרה שהיווה עבורם מצפן ערכי ולימד אותם להיות אנשים טובים יותר.
הוא אהב את החיים, נהנה לטייל בשטח באופנוע או בג'יפ ויצא לחופשות סקי ולטיולים בהודו ובניו זילנד. את החופש והחיבור האמיתי לעצמו מצא במרחבים הפתוחים ובעבודה עם מכונות.
ב-2023 עבר להתגורר בשכירות בקיבוץ דורות, סמוך לשדרות. הוא עבד בחברה לייצור נשק ועשה תוכניות רבות לעתיד. בספטמבר 2024 קנה אופנוע חדש ותכנן לחרוש איתו את האזור, אך הספיק לרכוב עליו רק פעם או פעמיים.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
תום היה בחופשה בסיני כשהחלה המתקפה, ובשמונה בבוקר כבר עשה את דרכו חזרה לארץ כדי להתגייס למילואים, כלוחם בגדוד 89 של חטיבת השריון 8 (חטיבת "הזקן"). במשך חודשים ארוכים שירת בגבול הצפון, שאליו התפשטה המלחמה מיומה הראשון, והשתתף בסבבי לחימה גם בשטח רצועת עזה. הוא לחם באומץ, מתוך תחושת מחויבות, שליחות ואהבת הארץ, חש גאווה וסיפוק על תרומתו ללחימה וכדרכו, לא הפסיק לחפש איך לתרום עוד ולהרגיש משמעותי אף יותר.
במהלך המלחמה חווה אבדות קשות, וכחלק מהתמודדותו כתב שיר בשם "אני בוכה פעם ביום": "אני בוכה פעם ביום/ לפעמים זה בבוקר/ לפעמים זה בערב/ לפעמים זה בלילה אחרי השמירה/ לפעמים זה הרבה/ לפעמים זה מעט/ לפעמים זה רועש/ לפעמים זה מושתק/ אבל אני בוכה פעם ביום//
"אני עדיין נלחם/ אני עדיין שומר/ אני עדיין יורה/ אני עדיין נזהר/ אני עדיין מוביל/ ואני עדיין מפקד/ אני עדיין חבר/ ואני עדיין נזכר/ אני נזכר בחברים/ אני נזכר בהורים/ אני נזכר באימהות/ ונזכר בילדים/ אני זוכר את הבית בדיוק כמו שהיה לפני/ אני מפחד לחזור אליו לראות אותו אחרי/ אני אמשיך לשמוח/ אני אמשיך לצחוק/ אני אפסיק לפחד/ לפחד מלבכות/ אני בוכה פעם ביום!"
בסוף ספטמבר 2024, נכנס עם הכוחות הראשונים לתמרון הקרקעי בדרום לבנון. אחרי כחודש של לחימה אינטנסיבית, בליל חמישי, 24.10.2024, יצא עם היחידה למשימה מבצעית, במהלכה נורה מטח רקטות לעבר הכוח. תום נפגע ונהרג במקום.
רב-סמל תום סגל נפל בקרב ביום כ"ג בתשרי תשפ"ה (24.10.2024). בן עשרים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בעין הבשור. הותיר אחריו הורים ושני אחים.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.
אביו, מיכה, ספד לו: "כמה אנחנו לא רוצים להיות פה. אבל אתה כמו תמיד מביא אותנו למקומות שלא חלמנו, לטוב ולצערנו גם לרע... ילד נער, גבר של הפכים, חזק, גדול, מחוספס מבחוץ ופו הדב מבפנים, רגוע, נינוח, ופתאום פקעת של עצבים. כיף של ילד עם חיוך נפלא, שאי אפשר שלא להתאהב בו למרות כל הברדק שהוא עושה".
זיו, חברו ליחידה, ספד: "אתה בשבילנו כל כך הרבה לב ואהבה וחיוכים וריבים ושעות של צחוקים ושעות של שיחות, שיחות עומק וחלומות ובעיקר בעיקר תשומת לב ורצון ונתינה אינסופית. בכל מקום שחשת שיש איזה חוסר, שמשהו לא עובד כמו שצריך, תמיד באת ונכנסת ונתת את היד, והרבה פעמים גם פשוט לקחת את התפקיד הזה. תפסת אותו ומילאת אותו בכזאת מסירות ומקצועיות ואהבה שאין דברים כאלה...
"האופי שלך יצוק במחלקה הזאת. לימדת אותנו איך להיות הלוחמים הכי מדוגמים, הכי מקצועיים, לעבוד בצורה הכי טובה... מתגעגע לשיחות איתך על חלומות ועל ההרפתקאות הקטנות האלה שכל כך ידעת להנות מהן, לילה עם חברים, מדורה בנחל דישון, בריכה מתנפחת ושאר נקודות שמחות קטנות ומצחיקות שכל כך מילאו אותך ואותנו באור".
עמוד לזכר תום נפתח באתר noflim ובאתר memoriz.plus.